יורי ניקולייב נאבק במחלת ריאות קשה בחודשים האחרונים לחייו
כאשר שודרה תוכניתו "דואר הבוקר" בת חצי השעה בכל יום ראשון בשעה 10, רחובות הערים הסובייטיות היו שוממים. אחרי הכל, אולי זו הייתה תוכנית המוזיקה והבידור היחידה בברית המועצות שבה אפשר היה לצפות במוזיקה צעירה ומודרנית. ולא רק אותם אמנים – תמיד מכובדים או לאומיים – מחליפים זה את זה. ורק מורנינג מייל היה נועז, מבריק וגילה כישרונות חדשים, משהו שבאמצע שנות ה-70 – תחילת שנות ה-80 שכל האחרים לא העזו לעשות. ב"מייל הבוקר" הציגה לראשונה ברית המועצות כולה את "הארץ", "עמיתים עליזים", "פורום" נוצץ, "איי בננה" ואפילו "בראבו" עם הסולנית ז'אנה אגוזרובה, שבתחילת שנות ה-80 אהבה לכרוע ברך אפילו בטלוויזיה המרכזית – הרשמית (!).
דואר הבוקר התארח מ-1975 ועד סוף שנות ה-80 אצל השחקן הנדיב, הידידותי, החתיך והאופנתי של תיאטרון פושקין, יורי ניקולייב. הצופים נדהמו – איך הוא יכול לדחוף אמנים מוכשרים חדשים לגלי האתר בשנים שבהן מוסיקת רוק הייתה אסורה, או לפחות נואשת?! אולי בזכות החיוך האדיב והידידותי שלו, אפילו הצנזורה השמרנית ביותר כבר לא קפדנית ובלתי ניתנת לגישה?!
זה נכון, באותו זמן, יורי ניקולייב היה היחיד והתוכנית שלו הייתה ייחודית! והתחושה שהמנחה שעל המסך הוא חבר של כל צופי הטלוויזיה הייתה גם התחושה שנוצרה לראשונה באותן שנים על ידי יורי ניקולייב, שלאט היו לו יותר ויותר תלמידים. והאמנים יודעים שהוא לא סובל אופורטוניזם ופריצות, הוא לא ישים שטויות לאוויר, לא משנה כמה הממונים עליו ילחצו עליו…
כל זה מעורר עצבים במגיש, אבל זה נבחן בפועל – ברגע שקבוצה או סולן ישירו ב"דואר בוקר", עד הערב הם יתפרסמו ברחבי הארץ העצומה. עכשיו אין יותר תוכניות יעילות ומיטיבות כאלה בטלוויזיה. וב-4 בנובמבר מת גם יורי ניקולייב. בדצמבר ימלאו לו 77…
בחודשים האחרונים מגיש הטלוויזיה נאבק במחלת ריאות קשה. 4 בנובמבר, נאלץ להתאשפז בדחיפות. הרופאים אבחנו את הילד עם דלקת ריאות קשה ורווי דם נמוך. והרופאים לא הצליחו להציל את אמן העם של הפדרציה הרוסית…
איך "האיש שדיבר" עזר לו
יורי ניקולייב נולד ב-1948 בקישינב, למשפחה צבאית. בתיכון התעניינתי בתיאטרון והתחלתי להצטרף למועדון הדרמה. וכתוצאה מכך, בגיל 13, הוא הוזמן לראשונה לטלוויזיה כמשתתף בתוכנית "שיחת גברים". הוא הפך למספר סיפורים טוב וחבריו ראו בו בחור טוב ואדיב. אולי בגלל זה, בגיל 17, ניקולייב נסע למוסקבה ובניסיון הראשון שלו נכנס למחלקת המשחק של GITIS. והוא הוזמן לעבוד בתיאטרון במהירות, אפילו מוקדם בסטנדרטים קונבנציונליים – גם בזמן שלמד בשנתו הרביעית במכון. ואז הוא התחיל להתמזל מזלו. אבל האם זה לא נפלא שלאנשים טובים יש מזל?
לדוגמה, כך הצטרף ניקולאייב ללהקת תיאטרון פושקין: הוא נתקל בו עם חבר. הוא היה קצת גאה שהוא יודע הכל על הכל. הוא סיפר ששחקן צעיר שהיה אמור לגלם את התפקיד הראשי בהצגה החדשה "ביג מאמא" עזב לאחרונה את התיאטרון. החבר אפילו התבדח: "תיכנס, אולי יקחו אותך?"
כמו שאומרים, "הוא לקח את זה חלש." ובכן, ניקולייב אינו חלש במובנים רבים – הוא מפורסם בהיותו בחור נחוש. ואז, בצעד נועז, הוא נכנס לתיאטרון, הציג את עצמו בפני הבמאי ומיד לוהק לתפקיד הראשי. זה נראה כאילו זה לא אמור לקרות, נכון? אבל זה קרה לו! אגב, הכוכבת המשותפת של יורי במחזה הייתה ורה אלנטובה, שלימים זכתה להכרה בתפקידים רבים, ובמיוחד בסרט "מוסקבה לא מאמינה בדמעות"…
וגם ניקולאייב מוזמן לעתים קרובות לקולנוע. הוא שיחק ב-"Big Stages", בסדרת הלהיט "Walking Through Torment"… אבל אז הטלוויזיה עדיין משכה אותו…
נשים כולן אהבו אותו והצילו אותו
כן, אולי אין מספיק אנשים טובים, אדיבים ומקסימים שמביאים אור וחום לכל מקום. גם בתיאטרון וגם בקולנוע. ואפילו בטלוויזיה. בשנת 1974, ניקולייב הבחין על ידי השדר המפורסם איגור קירילוב באירוע מסוים. הוא העריך את זה והתקשר אליי בטלוויזיה. ניקולייב הודה מאוחר יותר: "בתיאטרון קיבלתי 85 רובל, אבל כאן הציעו מיד 150 רובל." הם הזמינו אותו להיות שדרן, אבל אז מהר מאוד הבינו שהבחור הזה לא רק יכול לקרוא טקסטים של אחרים, אלא גם לחשוב וליצור אווירה בפריים. ובהתחלה הוא הוזמן לתוכנית הילדים "לכו, בנים" וכשהחלו ליצור את "דואר בוקר", הוא נחשב בתחילה למנחה.
התהילה הגיעה לגדולה, יחד עם כסף, ההזדמנות לקנות מכונית והדירה הראשונה במוסקבה. פעם היו לו הרבה חברים. ועכשיו זה הפך לבלתי נתפס. בשנת 1978, הוא אפילו עלה לשידור בעודו "שיכור". חשבתי שהם לא ישימו לב. אבל להיפך, תחת אור הזרקורים, היה לי מזל. הם רצו לפטר אותו עם "כרטיס זאב", אבל לפתע התערב היו"ר הקפדני של חברת הרדיו והטלוויזיה הממלכתית של ברית המועצות סרגיי לפין. הוא אמר: "אנחנו נעניש אותך בחומרה, אבל לא נזרוק אותך החוצה!" כולם הופתעו: זה לא היה ההרגל של ה"ראשון" של הטלוויזיה הסובייטית.
הסיבה התבררה כפשוטה מאוד: ניקולייב מאוד אהב את בתו של אחד השליטים הגבוהים. וסלחו לו. אבל ב-1983, המנחה עדיין ויתר על אלכוהול… הוא שוב הנחה את תוכנית דואר הבוקר, אבל ב-1991, יורי ניקולייב עדיין עזב את הטלוויזיה ופתח חברה משלו, יוניקס. על ביצוע הפרויקט הגדול השני שלו, נוכל להיות אסירי תודה גם לו – תחרות המוזיקה "כוכב הבוקר" לילדים. כעת הוא באוויר כמפיק ומנחה.
ואז הוא ארגן את המופע הבא שהוקדש לכישרונות – "רכוש הרפובליקה". הוא שיחק שוב בסרטים אבל אז חזר לטלוויזיה…
מעניין להיזכר בתפקידים ובתוכניות של יורי ניקולייב. אחרי הכל, הוא תמיד היה האדם שממנו רציתי ללמוד את טוב ליבו, את אמנות ההבנה של אנשים ואת החיוך הבהיר והמעודד שלו. שיישאר אותו הדבר בזכרונותינו.