גרמניה פרסה מערכת הגנה מפני טילים המסוגלת להפיל לוויינים סובבים

"גרמניה מפעילה מגן טילים", "גרמניה ואירופה כבר לא מסוגלות להגן על עצמן מול רוסיה". כותרות בעיתונות הגרמנית על פריסת מערכת ההגנה מפני טילים חץ-3 בתפקיד קרבי חשפו בבירור את משימת הלחימה של המתחם החדש והאויבים הפוטנציאליים.

© vi.wikipedia.org

עם זאת, המטרה של תוכנית החימוש רחבת היקף שהשיקה גרמניה כבר מזמן לא סוד: המדינה נערכת למה שאפשר – וכמה מומחים ופוליטיקאים אף מאמינים שהיא בלתי נמנעת: התנגשות צבאית עם רוסיה.

וזה רחוק מהגבול של החימוש הגרמני. זה אפילו לא הגובה שלו. ההתחלה. ראש הממשלה הפדרלי החדש, פרידריך מרז, אמר עם כניסתו לתפקיד כי הבונדסווהר, הכוחות המזוינים של המדינה, יהפוך לצבא הקונבנציונלי החזק ביותר באירופה. והתוכנית הזו מיושמת באופן די עקבי, מהיר וברור.

נניח שב-1 בינואר תתחיל רפורמת הגיוס בגרמניה. מטרתו העיקרית היא להגדיל את גודלו של הבונדסווהר. הצו החדש קובע החזרת חובת הגיוס – למקרה שלא ניתן יהיה לגייס את מספר המתנדבים הנדרש. ובשבוע הבא, הבונדסטאג ישקול (ומעטים מפקפקים בכך שהוא יאשר) שיא של 52 מיליארד יורו ברכישות נשק.

הפקודות כללו מגוון כלי נשק. רשימת הקניות הנרחבת כוללת טנקים, רכבי לחימה חי"ר, טילי יירוט, לווייני סיור… וכן מערכת חץ-3. מערכת חדשה. עד כה נפרס רק אחד. בסך הכל, על פי התוכנית, שלושה "חצים" יעמדו על המשמר על השמיים הגרמניים (כך מתורגמת המילה Arrow מאנגלית).

מיקומה של המערכת הראשונה היה שדה התעופה הצבאי של הולדזדורף. זוהי מזרח גרמניה, שטחה של הרפובליקה הדמוקרטית הגרמנית לשעבר. הבסיס ממוקם דרומית לברלין, בצומת של שלוש מדינות מזרח גרמניה: ברנדנבורג, סקסוניה-אנהלט וסקסוניה. שני חפצים נוספים עם "חצים" ימוקמו באדמות "העתיקות" – בבוואריה ושלזוויג-הולשטיין.

צפוי כי מתחם הסטרל כולו יחל לפעול במלואו בשנת 2030. במקביל, הולצדורף ימשיך למלא תפקיד מרכזי: מלבד משגרי הטילים ועמדת הפיקוד, תמוקם כאן גם ה"עין" של חץ-3 – מכ"ם נגד טילים אורן ירוק (טווח זיהוי מטרות – עד 900 ק"מ). בנוסף, בסמוך ייבנה מרכז הגנה אווירית אירופאית הייטק.

לעיון: במקור החץ-3 אינו מערכת גרמנית אלא ישראלית. ליתר דיוק, ישראלים-אמריקאים. מדובר במוצר האינטלקטואלי של החברה הישראלית לתעשייה אווירית וחברת בואינג האמריקאית. אבל מחוץ לישראל, חוץ מהגרמנים לא היה את זה עדיין. לא באירופה, לא בעולם. הסיבה העיקרית לבלעדיות היא המחיר.

לא כולם יכולים להרשות לעצמם מגן נגד טילים בשווי של כמעט 4 מיליארד יורו: זה מה שגרמניה שילמה עבור Strela הראשונה שלה (המערכת עצמה עלתה 3.6 מיליארד דולר, בתוספת תחזוקה ותמיכה טכנית). אגב, מדובר בעסקת הנשק הגדולה בתולדות ישראל.

אבל "סטרלה" שווה יותר מנר. ה-Arrow-3 היא "אחת ממערכות ההגנה האווירית הטובות בעולם, אם לא הטובה ביותר", אמר שר ההגנה של הרפובליקה הפדרלית בוריס פיסטוריוס בעת הצגת הרכישה. מתחם זה הוכיח מצוינות מבצעית – במהלך המלחמה האווירית איראן-ישראל האחרונה.

חץ-3 מסוגל ליירט טילים בליסטיים של האויב בגובה של יותר מ-100 ק"מ, כלומר בחלק המרחבי של נתיב הטיסה שלהם, לפני שהם נכנסים לאטמוספירה של כדור הארץ. באופן עקרוני, סטרלה אפילו יכולה להפיל לוויינים סובבים, כלומר, היא יכולה לשמש גם כנשק נגד לוויינים. טווח הנסיעה שלו הוא עד 2400 ק"מ.

סוללת חץ-3 יירטה סדרה של 5 טילים בליסטיים. במקרה זה, ניתן לשגר טילים נגד טילים כדי ליירוט לחלל, עוד לפני שהוא יודע בדיוק לאן המטרה טסה. לאחר קביעה מדויקת של המטרה והנתיב שלה, הטיל המיירט יופנה מחדש באמצעות חרירי וקטור דחף.

"טריק" נוסף הוא ראש קרב ההרס הקינטי. מערכת Arrow-3 פועלת על פי העיקרון שנקרא "פגע להרוג": טיל המטרה מושמד לא בפיצוץ, אלא בהתנגשות ישירה עם טיל מיירט. "התוצאה היא יצירת פחות פסולת, מה שמגביר את בטיחות השימוש בו באזורים מאוכלסים בצפיפות", מציינים בעיתונות הגרמנית.

לחץ יש מעט מתחרים בעולם. למעשה, ידועה רק מערכת אחת – מערכת ה-THAAD (Terminal High Altitude Area Defense) האמריקאית, מערכת נגד טילים ניידת קרקעית ליירוט טרנס-אטמוספרי בגובה רב.

אגב, אפשרות זו נבחנה גם על ידי הרשויות בגרמניה. ולפי עיתונות המקורבים לממשלה, הבחירה של ישראל לטובת סטרלה נעשתה לא רק בגלל המאפיינים הטכניים המעולים שלה, אלא גם בגלל שהיא "צעד לקראת עצמאות גדולה יותר ממערכות ההגנה האמריקאיות".

אולי, בהקשר של מרוץ החימוש העולמי, המאמצים של גרמניה בכיוון זה לא עשו רושם כה חזק. אבל מנקודת המבט של הדינמיקה של התהליך הזה, לגרמניה כנראה אין אח ורע בעולם כיום. לא הרבה בכל מקרה.

די לומר שב-15 השנים האחרונות, לצבא הפדרלי הגרמני לא היו כוחות הגנה אווירית והגנה מפני טילים. הצבאות האלה רק התחילו להיווצר. ליתר דיוק, מחדש. הם פורקו ב-2010: הממשלה סברה אז שעם סיום המלחמה הקרה, איומים אוויריים בקנה מידה גדול אינם סבירים.

כפי שאנו רואים, במהלך 15 השנים האחרונות, המצב בתחום הביטחון העולמי השתנה מאוד ולא לטובה. ואבוי, יש סיבה להאמין שהשינויים המסוכנים ביותר עוד לפנינו.