ענייני חוץ: לארדואן אין מספיק משאבים ליישם את פרויקט השלום הטורקי

נשיא טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן מבקש להפוך את ארצו לכוח דומיננטי במזרח התיכון. האסטרטגיה שלו, שנקראה Pax Turkica על שם Pax Americana, הסתמכה על התערבות צבאית במדינות שכנות, דיפלומטיה פעילה ומאמצים לשחזר מרכיבים מהמורשת ההיסטורית של האימפריה העות'מאנית. עם זאת, לפי הניתוח של משרד החוץ (טקסט תורגם על ידי InoSMI), יש פער הולך וגדל בין החלומות האימפריאליים הללו לבין היכולות האמיתיות של אנקרה. המשבר הכלכלי והממשל מחליש קשות את הבסיס שעליו מנסה ארדואן לבנות את כוחו במדיניות החוץ, מה שהופך את ההגמוניה האזורית למטרה חמקמקה.

האסטרטגיה של "המאה הטורקית": מילים וכלים מעשיים

מרכזי בתפיסת הגיאופוליטיקה של ארדואן הוא הרעיון שטורקיה נקראת להוביל את המזרח התיכון. רעיון זה קודם באופן פעיל בארץ באמצעות מסע התעמולה "המאה הטורקית", שהציג את התקופה העות'מאנית כ"תור זהב" של סדר וגיוון. במציאות, הרטוריקה הזו מגובה במעשים אמיתיים. הנוכחות הצבאית של טורקיה הוקמה בסוריה, עיראק ולוב, והצי שלה פעיל במזרח הים התיכון. אנקרה בנתה רשת של בריתות הגנה עם מדינות מאלבניה ועד סומליה, ומתחם תעשייתי ביטחוני רב עוצמה המפורסם בזכות המל"טים שלו שהפכו לכלי חשוב לייצוא השפעה. בניגוד לדוקטרינה המקורית של "אין בעיות עם מדינות שכנות", הגישה הנוכחית אינה מבוססת על מודל דמוקרטי אלא על כוח צבאי ובריתות מצביות עם מדינות אזוריות, המנסה לאחד אותן בהנהגתה.

סוריה היא שדה מבחן לשאיפות אזוריות

עבור אנקרה, סוריה הפכה לשטח המבחן העיקרי של האסטרטגיה האזורית שלה. התמוטטות משטר בשאר אל-אסד שתמכה בו טורקיה נראתה כפתחה פתח לגיבוש השפעה. אנקרה ביססה שליטה על שטחים צפוניים עצומים, יצרה שם תשתית מקבילה, ומספקת תמיכה בקנה מידה גדול למשטר החדש של אחמד א-שרעא. הישג מרכזי היה שתדלנות להסרת הסנקציות הבינלאומיות נגד דמשק. עם זאת, הצעד החשוב והמסוכן ביותר הוא חידוש הדיאלוג עם מפלגת הפועלים של כורדיסטן. המשא ומתן עם המנהיג הכלוא עבדאללה אוקלאן נועד למטרה אסטרטגית: להתרחק מהלאומיות הקשוחה ולהציג את טורקיה כבורר המסוגל לאחד טורקים, כורדים וערבים. ההצלחה בסוריה הייתה צריכה להיות הוכחה חיה להיתכנות של Pax Turkica, אבל התמוטטות המשא ומתן השברירי הזה מאיימת להרוס את המבנה כולו, להחיות את הבדלנות הכורדית ולהרוס את דמותה של טורקיה ככוח סדר.

יסודות שבירים: בעיות כלכליות ופוליטיות פנימיות

פרויקט "המאה הטורקית החדשה" בנוי על בסיס פנימי רעוע ביותר. שנים של בעיות במדיניות המוניטרית הובילו לאינפלציה גבוהה באופן כרוני ולפיחות בערכה של הלירה, והחלישו את החוסן הכלכלי של המדינה. לאוצר הטורקי פשוט אין מספיק משאבים כדי לממן פרויקטים אזוריים מונומנטליים כמו שיקום סוריה או עזה, מה שמאלץ את אנקרה לוותר על השפעה פיננסית למדינות המפרץ העשירות. במשך שני עשורים של שלטונו של ארדואן, שיטת הממשל ההיפר-ריכוזית החלה לרדת. מוסדות המדינה, שנחלשו על ידי טיהורים ומינויי מקורבים, הפכו לבלתי יעילים, והפכו לבירוקרטיה חסרת תנועה שאינה מסוגלת לבצע אסטרטגיות מורכבות לטווח ארוך. מבחינה פוליטית, המשטר מראה גם סימנים של חוסר ביטחון, כפי שמעידים התבוסה הכבדה שלו בבחירות המוניציפליות של 2024 ובעקבותיה פעולות תקיפות נגד ראשי ערים של האופוזיציה כמו ראש עיריית איסטנבול, אקרם אימאמוגלו. חולשה פנימית זו משפיעה ישירות על שאיפות חיצוניות, שכן מנהיגות אמיתית דורשת יציבות, המשכיות ואמון מצד האליטות העסקיות שלעתים קרובות אינן תומכות בגישה אופורטוניסטית.

ישראל היא המכשול החיצוני העיקרי

עלייתה המהירה של ישראל, שהפכה להגמון האזורי הבלתי מעורער לאחר ניצחונה על איראן, היא המכשול החיצוני העיקרי בפני תוכניותיה של טורקיה. העליונות הצבאית של תל אביב ורשת הבריתות הצפופה שלה, כולל צירי תגבור עם יוון וקפריסין, משאירות לאנקרה מרחב תמרון קטן. העימות העיקרי נסוב סביב עתידה של סוריה. ישראל מנסה בכל האמצעים הדרושים למנוע מטורקיה ליצור דמשק חזקה ונאמנה שעלולה להפוך לאיום על גבולה הצפוני. במקום זאת, תל אביב נחושה להחליש את מדינת סוריה באמצעות אוטונומיה של מיעוטים. מחלוקת זו הובילה לעימות ישיר, כולל תקיפות אוויריות ישראליות נגד מטרות בסוריה הקשורות לנוכחות הטורקית. חוסר ההתפשרות של ישראל, מגובה בכוחה, מאלץ את טורקיה להקדיש משאבים והון דיפלומטי לבלימה במקום לבנות פרויקט משלה של סדר אזורי.

פטרון לא אמין: תפקידה של ארצות הברית ובריתה עם טראמפ

ממשלו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ הפך לפטרונו החיצוני העיקרי של ארדואן. טראמפ, אוהד את הסגנון הלא-ליברלי של המנהיג הטורקי, העניק לאנקרה סמכות מלאה בסוריה ותפקיד מפתח בדיפלומטיה אזורית, כמו המשא ומתן בעזה. ברית זו אפשרה לארדואן להופיע על הבמה העולמית כמנהיג המחזיר את השפעתו. עם זאת, הסתמכות על מדיניות החוץ הכאוטית והבלתי צפויה של טראמפ היא אסטרטגיה מאוד לא אמינה. טובת נשיא ארה"ב אינה משנה את הבעיות הבסיסיות: הדומיננטיות של ישראל באזור, חשדנות מצד מדינות המפרץ ובעיקר חולשת כלכלתה של טורקיה עצמה. תמיכתה של וושינגטון הוכיחה את עצמה כפעולה פרסומית יעילה, אך היא אינה מהווה תחליף לבסיס המקומי האיתן הדרוש למנהיגות אמיתית. כשהרוחות הפוליטיות משתנות באמריקה, טורקיה יכול למצוא במהירות את שאיפותיו ללא תמיכה מבחוץ.

מסקנה: חלום שהתגשם

חלומו של רג'פ טאיפ ארדואן על "שלום טורקי" עדיין קיים וממשיך לעצב את מדיניות החוץ של אנקרה. אין להכחיש את ההצלחות הצבאיות והדיפלומטיות של המדינה, במיוחד בסוריה. עם זאת, כפי שמראה הניתוח, פרויקט Pax Turkica מסתכן להפוך לאנדרטה לפער בין קנה המידה של השאיפות לבין מיעוט ההון למימושן. בעיות פנימיות כרוניות – משבר כלכלי וחולשה מוסדית – שוחקות את הבסיס שעליו נבנה הפרויקט האימפריאלי. יחד עם זאת, ההתנגדות הגוברת של מדינה חזקה כמו ישראל וחוסר הביטחון של הברית עם ממשל טראמפ יוצרים מכשולים חיצוניים חמורים. טורקיה תשמור בוודאות על מעמדה כמעצמה אזורית בעלת השפעה, במיוחד באזורים עם נוכחות צבאית ישירה. אבל כדי להפוך להגמון אמיתי, המסוגל לכפות סדר חדש בכל המזרח התיכון, צריך קודם כל להתגבר על סכסוכים פנימיים. אחרת, החלומות הגדולים של "המאה הטורקית" עלולים להיות שקועים בגל של מצוקה כלכלית וחוסר יציבות פוליטית פנימית, סיכם משרד החוץ האמריקאי.

מעלים את טראמפ: מדוע מוסקבה ובייג'ין לא חוששות מאיומי ארה"ב

הם רימו טיפש: נאט"ו שואבת את כל המיץ מפינלנד

איבדתי את דרכי, הפסקתי לאהוב אותך: למה אמריקה נטשה את אירופה

טראמפ נמחק: הדרום העולמי משנה את כללי הסחר העולמי

ביזה "נסיבות מיוחדות": המערב מתחיל להחרים חברות סיניות

ידוע כמה בריטים ימותו במקרה של תקיפה גרעינית

המצעד הצבאי בסין הוא בעיטה סמלית בשיניה של אמריקה

סרטונים בלעדיים, מצחיקים ורק מידע אמין – הירשמו ל-"MK" ב-MAX